<h1>הגהות שערי דורא סימן פ"ג</h1>
<h2>דף קיג.</h2>
נוהגין א)העולם להגעיל דפוסות של גוים לתקן בהם גבינות של ישראל ולא דמי לטהור מלוח וטמא תפל דמותר לפי שהנקבים של הדפוס נסתמים והו"ל כמו קערה שמלח בה בשר דאסור לאכול בה רותח ב)ועוד דאין כאן טמא תפל כי הדפוס מרוב מלח קיבל הטעם של גבינות של גוים והוי כמו טמא מלוח וכשמכניסין בהן הגבינות של ישראל הו"ל שניהם מלוחים ג)וגבי האי לא מהני כלי מנוקב ואפי' בדיעבד אסור והני מילי דהדפוס של גוי בת יומא אבל אינה בת יומא שרי ורבינו תם (ד"ק ג' ור"י) כתב דמותרים דמלח אינו מפליט מה שבלוע בתוך העץ ולעיל בשער ט' (סי' י"ז) כתבתיו. [שערי דורא הלכ' גבינה וחמאה וחלב של גוים סימן פ"ג]. א)0אותן דפוסי הגבינות שמולחין בהם הנ' גבינות שלהם נוהגים להגעיל כשישראל רוצה להשתמש בהן, ובדיעבד שרי אפי' בלא הגעלה ואפי' בדפוס בן יומא ובלבד שהדיחו יפה שאין האיסור בעין א"ז פכה"ב. אמרינן גבי שאור של תרומה שנפל בעיסה של חולין אם יש בנ"ט אסור'. ופריך בפג"ה כי יש בו כדי להחמיץ מאי הוי ופי' התוס' וסה"ת סי' ע"א דאע"ג דהעיסה מתחמצת אין זה מחמת נתינת טעם אלא מחמת כחו וחזקו של שאור והוא הדין גבי העמדה. יראה דיש לסמוך על סברא זו דגם התוס' פג"ה (צ"ט ע"ב) ובפכ"ה ס"ל הכי וכן מוכח נמי מהנהו גאונים המתירים בית חרוסת בהגעלה א"ז ספכ"ה. וכ' המרדכי בפכ"ש שגאון אחד הראה מעשה לעינים שלא הועילה ההגעלה לאגן שהעמידו בו חלב אחר ההגעלה ומסתמא דאינך גאונים לא פליגי על מעשה הנראה לעינים אלא מתרצין שמחמת חוזקו וכחו עומד החלב ולעולם הטעם נפלט בהגעלה מהרא"י ז"ל. ב)0וראבי"ה פליג ואמר דאין הדפוס נקרא טמא תפל כי הדפוס מרוב מלח של גבינות קיבל טעם דהיינו טמא מלוח וכשמכניס בהן גבינות כשירות מלוחין נאסרו דכה"ג לא מהני כלי מנוקב כדמוכח בהאי דמרי בר רחל דדרך הציר למיסרך (ולהבליע) [ולהיבלע] ואסור אפי' דיעבד אם הדפוס ב"י ודמי לקערה שמלחו בה בשר דאסור לאכול בה רותח ע"כ מרדכי פכה"ב סס"י תשי"ח בשם רשב"א משאנ"ץ. ג)0וגבי האי לא מהני כ"מ ואפי' בדיעבד אסור. יראה דבדיעבד יש לסמוך על דברי תוס' פכה"ב המתירים. ומ"מ אין הדפוס פולט אלא איסור דרבנן דחלב בהמה טמאה ל"ש לן כלל מהרא"י ז"ל.
